יום שבת, 2 ביוני 2012

ישראליות שורשית וחלה לשבת

אוכל מגיע אלינו תמיד מהאדמה והמשק החקלאי. האיכות של המזון אותו אנחנו אוכלים דרך הדימוי העשיר, הטרי , המתפוצץ מטעמים, מקובע בתוך המידע מאיפה הוא מגיע. בכל תרבות, מודרנית ועתיקה, בכל מקום על כדור הארץ, חוגגים בהתאם למועדי הזריעה והקציר. מוקירים תודה לטבע שמזין אותנו ומעשיר את חוויות החיים שלנו ומציפים את הרגש. השבוע חגגנו את שבועות בישראל. חג שמוקיר לטבע תודה על היבול הראשוני של השנה, ועל השפע שעוטף אותנו.
בפאתי עמק יזרעאל, ערש החקלאות והפיתוח הקולינרי של ישראל השורשית, נמצא מושב מקסים, ירוק וידידותי הנקרא, רם-און שמו. מעבר לסנטימנטים הרגשיים שיש לי למושב הזה, היות ובן זוגי המדהים מגיע ממנו, יש לי גם הרבה כבוד לפיתוח והשורשיות שיש בו. השבוע, בחג השבועות, חגגו שם כרגיל מדי שנה, בחגיגות שבועות, עמוסות בילדים לבושי לבן ועטויי זרים, עמוסות בכל טוב הארץ והמשק החקלאי ועמוסות בשמחה המחוברת לאדמה.




את האירוע התחלנו במסע קצר במרחבי השדות והמטעים של המושב על מנת להזכיר לנו את מקור השפע והפרנסה ולהוקיר לו תודה, לחגוג את השפע. המסע עובר בכרמים עמוסי הענבים שיהפכו ליין עשיר בטעמיו ומשמח נשמות דואבות, בין עצי שקד עמוסי שקדים מרירים וירוקים, מטעי הדרים ועשבי תבלין.


אני מעריץ את החיבור שיש לשורשיות האדמתית עם האוכל. אני אוהב את המחשבה שהאוכל שאנחנו אוכלים מקורו בטבע, שהאהבה שהשמש , הרוח, השמש ובטן האדמה נותנים לצמח תועבר בטעמיו אלינו, לבטן ולנשמה שלנו.
האוכל שלנו, מחבר בינינו כמו בין האדמה אלינו. האוכל מקשר ויוצר קרבה. הוא הדבק התרבותי, החברתי ואפילו הכלכלי בינינו לבין עצמינו לבין הטבע והכדור. האוכל הוא המקרב בהיכרותי עם רפי, חברי הטוב ושותפי העתידי לחזיון העסקי שלי. הכרתי אותו בתקופת עבודתי בארקפה שברחוב רוטשילד בתל אביב. החיבור בינינו היה מיידי. התשוקה לבישול ואוכל דרך הכנת הקפה המשובח, בנוסף לעובדה ששנינו רצינו להיות קונדיטורים, היוו קרקע פוריה לארוחות נהנתניות והפרייה קולינרית הדדית. רפי המשיך אחר כך לכיוון אפייה ובצקים ואני לכיוון העוגות. רפי המשיך בלחמים אצל אורי שפט המהולל ובקפה "מרגוזה" האיכותי שביפו, שכונת מגוריי ומגוריו עד היום. הוא אופה נפלא והאהבה שהוא מכניס לבצק, והערגה שיש בעיניו כלפי הלחם התופח הופכים את תוצרתו למושלמת.
כששבועות ברקע, כינסתי את רפי לביתי כדי לאפות חלה משובחת, כזאת שמשתוקקת להציף את הבית בריחות של חום ואהבה, קידוש ושלוות אלוהים. חלה אוורירית ורכה להרוות אותה בטעמי מאכלים של שבת.



המתכון הוא לשתי חלות. את הקליעה עצה אני משאיר בידכם. כל בצק אפשר למספר הרצועות ולקלוע.אפשר משלוש, מארבע ומחמש ואפילו משש. בלינק הזה ניתן לראות קליעה של ארבע רצועות.

חלה לשבת

600 גרם קמח שטיבל 2 (ניתן להשתמש גם בקמח לבן רגיל אך בשטיבל 2 התוצאה תהיה רכה ואוורירית יותר)
8 גרם מלח
8 גרם משפר אפייה (לא נורא אם לא משיגים אך כדאי להשיג על מנת לשמור על טריות החלה לאורך זמן. ניתן להשיג במרכולים הגדולים ובחנויות המתמחות)
4 גרם שמרים יבשים (או 8 גרם שמרים טריים מפוררים)
65 גרם סוכר (החלה אינה ממש מתוקה. תוספת סוכר תעלה את המתיקות בהתאם.לשיקולכם)
45 גרם שמן סויה (לגרסה החלבית והעשירה יותר ניתן להמיר בחמאה מומסת)
1 ביצה
250 גרם מים

בקערת מיקסר עם וו לישה או בקערה עמוקה, מכניסים את השמרים ומעליהם את הקמח והסוכר ומערבבים היטב. מוסיפים לקערה את הביצה, המלח, המשפר והשמן והמים ומתחילים בלישה. לשים כחמש דקות עד שהבצק הופך אחיד וחלק ונפרד מקערת המיקסר. מקמחים את משטח העבודה וממשיכים ללוש ביד את הבצק לכעוד דקה. מקמחים מעט ועוטפים בשקית ניילון בצורה רופפת שתאפשר לבצק לגדול בתוך השקית. 
לאחר כחצי שעה או כאשר תפח הבצק והכפיל את נפחו, מחלקים את הבצק לשניים (שתי חלות). כל חלק מחלקים למספר החלקים הרצוי, בהתאם למספר רצועות הקליעה, ומכדררים לכדורים קטנים. כל כדור מרדדים לרצועה ארוכה. כדאי לתת לכל רצועה מנוחה של כמה שניות ואז להמשיך שוב לרדד על מנת לקבל רצועות ארוכות יותר ודקות יותר. כדאי לא לרדדן עם מערוך, אלא עם הידיים ועל משטח חלק וללא קמח אחרת הבצק יחליק ולא נוכל לרדדו לרצועות. 
קולעים מהרצועות חלה בהתאם, מצפים בביצה מדוללת במים עם קורט מלח וחצי כפית סוכר (לטרוף היטב היטב את הביצה) ומפזרים שומשום או פרג שלם או כל טופינג אחר. מניחים על מגש המיועד לאפיה, ומניחים לתפיחה נוספת של כחצי שעה להכפלת הנפח.
מחממים תנור ל180 מעלות ואופים כעשרים וחמש דקות. החלות אמורות לקבל צבע חום עמוק והתחתית שלהן גם כן. בודקים בנקישה קלה עם האצבע על החלק התחתון, אם נשמע צליל אטום החלה אפויה היטב. כדאי להוציאן לצינון על רשת גריל ולהתאפק עד לצינון מוחלט. גם אחרי שהוצאנו מהתנור, מתרחשת עדיין אפייה בתוך החלה, ולכן אם נבצע ממנה לפני שהתקררה, ייתכן ונראה חלקים רכים ולא לגמרי אפויים בתוכה. במידה והחלות לא נאפו לגמרי אחרי שהתקררו באופן מוחלט, כנראה שחום התנור לא חזק מספיק ולכן בפעם הבאה יש להעלות את זמן האפייה בשבע דקות.



ולסיום, כמחווה לשורשיות הארצישראלית, שיר יפיפה על עמק יזרעאל בביצוע מרומם של חווה אלברשטיין:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה